עלי עד

,הַסֵּפֶר פּוֹרֵש עָלָיו
,וּמִלִּים מְלֵאוֹת תֹּאַר וְרֹךְ
,פּוֹרְחוֹת מִבֵין הַדַּפִּים
,כְּמוֹ חַרְצִיּוֹת מְיֻבָּשׁוֹת
,שֶׁהֻדְּקוּ שָׁם
,לְמִשְמוֹרֶת עוֹלָם
.לִפְנֵי דּוֹר

,עָלֵי כּוֹתֶרֶת חִוְּרִים
,פּוֹנִים זֶה אֶל רֵעֵהוּ בְּמַבָּט וָתִיק
,זוֹכְרִים יָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְאָבִיב
,לֵילוֹת מָטַר קָרִים
,וְתַאֲוַת נְעוּרִים בּוֹעֶרֶת
,שֶׁהָפְכָה אָבָק צָהֹב
.וּפָרְחָה לָהּ

 

Eternal Leaves

The book spreads its leaves,
And words full of adjective and tenderness,
Bloom from the pages,
Like dried chrysanthemums,
That were pressed there,
For eternal custody,
A generation ago.

Pale petals,
Turn to each other with a veteran gaze,
Remembering days of sun and spring,
Cold rainy nights,
And burning youthful passion,
That turned into yellow dust,
And disappeared.

 
June 14, 2017
This entry was posted in Poetry.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *