,עֶרֶב יְחִידָה, לֵיל חֹרֶף
,חַיָּלִים בִּיְרָק מַדִּים
,צְרִיף יָשָׁן, כִּבּוּד קַנְטִינָה
.ווּדִי אֶלֶן עַל הַקִּיר
,עַל סַפָּה יוֹשְׁבִים בְּיַחַד
,חַיָּל, חַיֶּלֶת, צְעִירִים
,הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם קוֹלַחַת
.מְגַלִּים וּמְסַפְּרִים
,הַסְּבִיבָה כְּאִם נַמוֹגָה
,בֵּין שְׁנֵיהֶם עוֹלָם נִרְקָם
,סַקְרָנוּת, חָשַׁשׁ, תְמִיהָה, אִם
.אֵי מִזֶּה הוֹלֵךְ לְאָן
,וּבְסוֹף הָעֶרֶב, יַחַד
,טְרֵמְפְּ תּוֹפְסִים מִן הַבָּסִיס
,מְכוֹנִית קְטַנָּה שׁוֹעֶטֶת
.אֶל הַכְּרַךְ שֶׁל תֵּל אָבִיב
,בַּמֶּרְכָּז יוֹרְדִים מוֹדִים הֵם
,צָד בַּצַּעַד בּוֹאַכָה יָם
,בְּשְׂדֵירָה רָאשִׁית פּוֹסְעִים לָהֶם
.לְאִטָּם, אֵין לַחַץ זְמַן
,גֶּשֶׁם רַד וְשׁוּב חָדֵל לוֹ
,הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים, כֵּהִים
,הַשִּׂיחָה אֵינָהּ מוּפְרַעָת
.מִטְּרִיָּה הֵם כְּבָר חוֹלְקִים
,כָּךְ וְכָךְ חוֹלְפוֹת שָׁעָתָּיִים
,לַיְלָה וּכְבָר מְאֻחָר
,נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה, נִמְרַחַת
.נִתְרָאֶה כְּבָר שׁוּב מָחָר
,בָּאוּ מָחָר וּמָחֳרָתַיִם
,וְעוֹד אַלְפֵי יָמִים טוֹבִים
,אָז בְּגֶשֶׁם תֵּל אֲבִיבִי
.יָצָאנוּ לְחָיַיִם שׁוּתְּפִים
The Seventh in November
Army unit, winter evening,
Soldiers in green uniforms,
Old wood hut, canteen hors d’oeuvre,
Woody Allen on a screen.
On a sofa sit together,
A soldier, soldieress, very young,
The conversation between them flowing,
Discovering and telling.
The surroundings as if vanished,
Between them a world is formed,
Curiosity, worry, wonder, whether,
Any of this is going anywhere.
As the evening ends, together,
Ride they catch from army base,
Little car is fast driving,
To the metropoline of Tel Aviv.
At the Central Station they depart, thank the driver,
Step in step toward the sea,
On the main avenue they’re walking,
Slowly, there is no rush.
Rain is falling and again stops,
The streets are empty, dark,
The conversation is not disturbed,
An umbrella they now share.
So and so two hours passed there,
Night and getting very late,
First kiss, is stretching, slowly,
We shall meet again tomorrow.
Next day came and the day after,
And many thousands good days,
Then in a Tel Avivian rain,
We set to a together life.