Treasures

TreasuresLove is a vault of protection,
Full of treasures fantastic, so great,
Rate in value much higher than diamonds,
Gold bars, sapphires, rubies, or gems.

In that vault, you can find truth and kindness,
Care, compassion, real beauty, and joy,
There, you can comfortably shed all your worries,
And dispel your fears, angers, despairs.

To unlock that great trove and abundance,
All you need is the key of real love,
Such behavior of care and compassion,
That reaches deep and directly to heart.

Once you’ve mastered that code, keep pursuing,
Love requires much maintenance, support,
Words and actions, with daily attention,
That develops, expanding that vault.

You will find that your heart grows dimensions,
Paths and wings to be lifted on high,
Those will give you the care of contentment,
And will brighten your prospects of life.

One last note, this code we’ve been discussing,
Is quite different from person to next,
You must gently work well to discover,
Which one proper, and which to forget.

Listen closely, for sounds of approval,
Are your actions here bearing success?
Be considered, attentive, and mindful,
This true path you will never regret.

 

June 21, 2025

Paring

PairingA universe-size onion,
Gently peeled over a lifetime,
Every smile, question, conversation,
Slowly reveal a fresh layer,
A new scent of discovery,
Coherence, clarity, understanding,
Of purpose.

Deep inside the soul, secrets hidden,
The muse shines her light to reveal them.
Query by inquiry,
They are freed from their detention,
Rise to the surface, to be redeemed,
Set free under daylight, in peace.

 

May 19, 2025

Voyager

VoyagerShe was called into port one fall evening,
Maintenance needed after long voyages,
Fine adjustments to the keel and her rudder,
A new rope and some stitches of sails.

Her tall mast, roomy hall, were eye-catching,
She was famous for braving high seas,
Crossing storms as if flat surface sailing,
All while hauling great loads with a breeze.

This great vessel exudes special allure,
You would know if you wandered its halls,
Learning stories of high-seas adventures,
Long tours traveled with sextant and wheel.

Once north wind came to shore, she departed,
Without fanfare or teary farewell,
I could see her white sails on horizon,
Pointing east as the wing blew them full.

Steady keel, mighty ship, and safe sailings,
May this voyage be long, jubilant,
Bring back flavors exotic, far places,
When your journey returns you to port.

 

September 15, 2025

עַל הַמִּקְלָט

על המקלטהפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי יורד אליו הייתה במהלך מלחמת ששת הימים. ילד קטן, בן חמש, אוחז במעקה וממהר מטה במורד מדרגות הבניין מספר צעדים לפני אמי הנושאת את אחי התינוק. הסירנה מייללת רמות מאי שם, מהדהדת בחלל חדר המדרגות ומלווה אותנו אל המקלט הקטן והטחוב הממוקם מתחת לבניין. עמדתי בחלל הצפוף, בוחן בעניין את פניהם המודאגות של השכנים ומנסה להבין את הדרמה המתחוללת סביבי. בימים הבאים הוצמדו מספר מיטות מתקפלות לקירות המקלט ועליהן ישנו בלילות עד לתום המלחמה הקצרה. הזיכרונות העמומים שהותיר בי המקלט מאותם ימים הם הצפיפות באור העמום והרגשת הזרות בין מבוגרים שלא הכרתי. נוספו אליהם גם ריח העובש באוויר העומד והאבק שכיסה את הרצפה, המדרגות, וכל משטח אחר. אני זוכר את עצמי תולה עיניים בפתח החילוץ הגבוה שבקיר הדרומי ותוהה כיצד אוכל לטפס אליו במקרה חרום בהעדר סולם או כל מתקן אחר. המלחמה הסתיימה בלא שנדרשתי לחלץ את עצמי דרך אותו פתח חרום. המיטות קופלו ואוכסנו מחדש ואני המתנתי בקוצר רוח להתחיל ללכת לגן חובה. זיכרונות תלושים שאני נושא מאז, כמו היו תמונות דהויות באלבום ישן שלא צולם מעולם.

הפעם הבאה שחזרתי אל אותו חלל הייתה בכיתה ה’. מלחמת יום כיפור פרצה בשבת. באותו בוקר יצאתי לבית סבי וסבתי שהתגוררו לא רחוק מאיתנו כדי לרכב על האופניים הגדולות של סבי ברחובות הריקים. גלגל האופניים האחורי איבד אוויר לאיטו בגלל תקר קטן וחייב אותי לחזור ולנפח אותו תכופות. בין עצירה אחת למשניה שמתי לב לתכונה המתגברת של כלי רכב שנעו בכבישים. הבנתי בעליל שמשהו לא רגיל מתרחש. שיחה אקראית ששמעתי בין מרפסות ושהמילה “מלחמה” חזרה בה מספר פעמים גרמה לי לחוש הביתה מוקדם מהמתוכנן. בסביבות השעה שתיים בצהרי אותו יום ייבבה האזעקה הראשונה. שוב מצאתי את עצמי במקלט המוכר שהיה עמוס כעת בחפצים שונים שאוכסנו שם בחודשים ובשנים שקדמו למלחמה. היו במקלט יותר ילדים, שהיו גדולים יותר, והצפיפות הייתה רבה משהייתה שש שנים מוקדם יותר. ביומיים הבאים הקפדתי שלא להתרחק מהבית יתר על המידה כדי להיות מסוגל להגיע למקלט במהרה, אך בדיעבד הייתה זו הפעם היחידה במהלך אותה מלחמה בה ירדנו אליו.

מלחמת יום כיפור הסתיימה ואנו חזרנו לחיים רגילים, אולם תקופה לא ארוכה לאחר מכן שבנו למקלט. הפעם היה זה ביוזמת בנות הכיתה שהכריזו לקראת סוף שבוע אחד על מסיבת כיתה בערב שבת. לאכזבתי הרבה החמצתי את המסיבה הראשונה כיוון שהייתי חולה, אך לזו שנערכה בשבוע שלאחר מכן הגעתי בהתלהבות רבה. היא נערכה במקלט הבניין של עירית, ברחוב תל חי. התאספנו שם, לבושים יפה, חדורי התלהבות וסקרנות מהולות בחששות ותקוות נעורים. המקלט היה ריק מחפצים לבד מספסל אחד או שניים שהיו צמודים לקיר. טייפ קסטות קטן ניגן אסופת להיטים שהוקלטו ממצעד הפזמונים השבועי, ונורה בודדה השתלשלה מהתקרה והאירה את החדר באור עמום. הצללים הכהים שריצדו על קירות הבטון החשופים הוסיפו לאווירה המחשמלת של אותו ערב רומנטי ראשון וקסום. דינה הדריכה אותנו בזריזות כיצד לרקוד שייק וסלואו כמו הגדולים, וכולנו חיקינו אותה בהתלהבות. הטייפ ניגן, ואנו נתנו דרור לגופינו הצעירים בתנועות שייק ימינה ושמאלה לקצב המוזיקה, בוחנים את הפנים והתנועות של הסובבים אותנו בניסיון ללמוד ולהשתפר. הרגעים המיוחדים יותר באותו ערב היו ריקודי הסלואו. בן ובת עומדים במרחק בטוח זה מול זו. הבן מניח את כפות ידיו על מותני הבת וזו מניחה ידיה על כתפיו של הבן, ושניהם נעים ימינה ושמאלה לקצב המוזיקה תוך שמבטיהם כמעט שאינם מצטלבים. במקום זאת הם מציצים לצדדים בתהייה, מי רוקד עם מי וכמה קרוב הם עומדים אחד לשנייה? ההתרגשות גואה והמחשבות מקוות שהשיר הזה יימשך ולא יסתיים מוקדם מדי או בכלל, כי להחזיק כך במותניה של בת לא היה עניין של מה בכך באותה תקופה. כמה גדולים הרגשנו, כמה בוגרים. כמה חופשיים! העתיד נראה ורוד מתמיד באותם רגעים, ואז הסתיים השיר. חלומות בהקיץ.

מסיבות הכתה הללו נערכו מספר פעמים במתכונת דומה בהמשך אותה שנה וגם הן נזנחו לבסוף לטובת דברים אחרים. המקלטים השונים בשכונה ביניהם נדדנו היו כולם באותו גודל ושידרו את אותה אווירה. טחב עמום, קרירות נעימה, וסוג של פרטיות מגוננת מהעולם שבחוץ. הם העניקו תחושת ביטחון לחוסים בהם בזמן מלחמות ותחושת פרטיות בעתות שלום. מקלטי הבניין הללו נבנו בפשטות וחסרו כל אמצעי הגנה מודרניים. האלמנטים העיקריים שהנחו את הסגנון הברוטליסטי-מינימליסטי שבו נבנו אלה היו תכנון בסיסי ופשוט וחסכון כספי. בניינים חדשים יותר שנבנו בהמשך צוידו במקלטים מודרניים יותר בעלי אמצעי הגנה יעילים יותר כגון דלתות הדף, מסנני אויר, כמו גם שטח גדול יותר המותאם לשהייה ממושכת. בהמשך, ועם התפתחותם של איומים טכנולוגים וביטחוניים גדולים יותר נזנחו גם מרחבים ציבוריים אלה לטובת הממ”ד. בין מלחמה אחת למשניה הוסיפו המקלטים הישנים לשמש כמחסן ציבורי לדיירי הבניין. מסיבות כיתה וריקודי דיסקו נדחקו מן הסתם גם הם אל העבר והנוסטלגיה.

השנה נפל דבר, ובמהלך המלחמה ביננו והאירנים מצאתי את עצמי חש שוב למקלט. הפעם היה זה מתחת לבניין דירות בלב תל אביב בו התגוררנו במהלך ביקורינו בארץ. עברה יותר מחצי מאה מאז אותה מלחמה ראשונה בה לנתי במקלט בית ילדותי, ולמרות זאת המקלט הנוכחי, גדול, מרווח, בטוח ומודרני יותר, שידר גם הוא את אותה קרירות טחובה, זרות ידידותית, וברוטליזם מגונן. גם במקלט הזה ריצדה נורה בודדת בכל אחד מארבעת חדריו. אבק ישן כיסה בו כל משטח אופקי או אחר, וחפצים שונים כגון שולחן מחשב ישן, נברשת מפורכסת וארגזי קרטון עלומים נערמו בכמה מפינותיו. אסופת הדיירים שהתקבצה אליו בכל התראת טילים הפכה תוך זמן קצר לקבוצה מוכרת, שהחברים בה מחליפים ביניהם חוויות, עצות תומכות, ושיחות מרגיעות. מדי פעם הצטרפו אל הקבוצה אורחים מזדמנים כדוגמת קבוצת בליינים שתויים למחצה מהפאב שבקומת הכניסה בערב מאוחר אחד או נהג אוטובוס ונוסעיו המעטים שחשו למצוא מחסה תוך כדי נסיעת בוקר מוקדמת. ילדים בני גילנו אז וצעירים יותר התכנסו מדי התראה בסדר מופתי בעקבות הוריהם בחדר האחרון, חדר המשפחות, מתיישבים על שמיכות פיקניק ומשחקים עליהן משחקי חברה באור הקלוש. היו גם מי מבאי המקלט שמצאו מרגוע בהאזנה למוזיקה או לקולות אחרים דרך אוזניות אישיות. המקלט הגדול היה שקט ברוב הפעמים בהן שהינו בו, ממתינים לשמוע את קולות המיירטים והנפילות, בוחנים את פני הסובבים אותנו ומחליפים חיוכים מרגיעים. הירידות למקלט היו כולן חפוזות אך התנהלו בסדר מופתי. העליות ממנו היו איטיות ומהורהרות. לא שהינו במקלט מעבר לזמן שנדרשנו להצטנף בו. הירידה אליו הפכה להרגל מעצבן אך הכרחי, ואנו השתדלנו לכבד את המעמד בהתנהגות רגועה ובטוחה. לא ידענו כמה זמן נזדקק לשהות בו בכל פעם שהתכנסנו בין כתליו, כמו גם כמה זמן תמשך המלחמה. בבוקר בו הוכרזה הפסקת האש עברתי מול הדלת שהייתה פתוחה עדיין, מוכנה לקלוט אליה דיירים ועוברי אורח. האור במורד המדרגות דלק כמו בימים הקודמים. ירדתי למטה לביקור פרידה, שואף לריאותיי את הטחב הקריר והמוכר ומודד את החלל הציבורי שהיה כעת לרגע כולו שלי. הספסלים, הכיסאות, כמו גם מצבור החפצים שאוחסנו בחדר האחרון היו מונחים שם כמקדמת דנא, מוכנים לארח את אורחי המלחמה הבאה או שמא מסיבת כיתה כלשהי, מה שיבוא קודם. מספיק עם הרומנטיקה הזו, חשבתי. האור החיוור ליווה אותי במעלה המדרגות אל ההווה המאיר שבחוץ. הרחוב סאן. החיים השוקקים שבו למסלולם במדינה הקטנה-גדולה שכל רחוב ושכונה בה הם עיר מקלט.

English Translation
July 12, 2025

 

 

 

 

Chronometry

ChronometryI can measure time by days, weeks, and months,
I can measure it by hours and minutes,
Sunrises and full moons,
Seasons and years.

I can measure time by counting leaves on the ground,
Strata in rocks,
Movement of the sun by day,
Stars and galaxies at night.

I can measure time by counting dog years and the number of pets kept,
Trips to the ocean and holiday vacations.
I can measure time by recalling the first time I saw you,
Standing there by the door.
The first time we met, talked, and walked together.
Our first kiss.
I can measure time by looking back on all that we have accomplished together,
And all that we have achieved with each other’s support.
I can measure time by looking through our picture albums,
Or by observing our aging bodies.

All those memories, each one, a moment in time,
Become fresh when recalled, as if they have just happened.
Every time I think of any of them on our timeline,
I remember,
Time to live.

 

June, 2, 2025

רֵיחוֹת מִלְחָמָה

רֵיחוֹת מִלְחָמָה,לְמִלְחָמוֹת יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל טַחַב
,יָשָׁן, דָּחוּס, עוֹמֵד בָּאֲוִויר
,כְּמוֹ לְצִיּוּד צְבָאִי שֶׁהוּצָא מֵאַחְסָנָה אֲרוּכָּה
,מַדִּים שֶׁנֶּעֶרְמוּ בְּמַחְסָן לַח
.מִקְלָט שֶׁעָמַד סָגוּר זֶה זְמַן
,כְּמוֹ זִיכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ זֶה מִכְּבָר
,וְכָעֵת חוֹזְרִים בְּאַחַת
,עִם אוֹתוֹ רֵיחַ מוּכָּר
,שֶׁל אַזְעָקוֹת, רַעַשׁ אַלִּים, פַּחַד
.וְחוֹסֶר וַדָּאוּת

,מִלְחָמוֹת הֵן חֲווֹיָה מְאוּבֶּקֶת
,בָּעוֹרֶף כְּמוֹ בַּחֲזִית
,אָבָק דַּק, בֶּן שָׁנִים
,לָבָן, בִּלְתִּי נִרְאֶה
,שֶׁנָּח לוֹ בִּלְתִּי מוּפְרָע
,בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים
,עַל מִשְּׁטָחִים
,בְּתוֹךְ חֲרִיצִים
.בְּמַעֲמְקֵי בּוּנְקֵרִים וּמִקְלָטִים
,מִתְמַמֵּשׁ לוֹ כָּעֵת בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִים
,עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
,מוּחֲרָד מְרִבְצוֹ כְּשֶׁכְּלִי מִלְחָמָה
,מוּרְעָמִים בַּיָמָ”חִים
,כְּשֶׁסַּפְסָלִים יְשָׁנִים חוֹרְקִים בַּהַפְתָּעָה
,תַּחַת מִשְׁקָלָם שֶׁל חוֹסִים חֲדָשִׁים
,בַּמִּקְלָטִים הַצִּיבּוּרִיִּים
,בְּרַחֲבֵי הַכְּרַךְ
.בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

,לְמִלְחָמוֹת יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל זֵיעָה
,חֲרִיפָה, חֲמוּצָה, מְגָרֶדֶת, מַטְרִידָה
,עַל מַדִּים שְׁנִלְבְּשׁוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת
,בְּגָדִים שֶׁלֹּא הוּפְשְׁטוּ מֵאָז אֵימָתַי
,לְלֹא הַפְסָקָה
.לְלֹא הַחְלָפָה
,כִּי מִקְלַחַת וּכְבִיסָה
,הֵם אֵירוּעִים שֶׁל יְמֵי חוֹל
,שִׁגְרָה שְׁקֵטָה
,וְהֶרְגֵּלִי נִיקָּיוֹן
,כָּל אוֹתָן פְּעִילוּיוֹת
,שֶׁלֹּא מַמָּשׁ שַׁיּיֹכוֹת
.לִזְמַן מִלְחָמָה

English Translation
June 15, 2025

 

 

רִיצַת לַיְלָה

רִיצַת לַיְלָה,בַּחֲלוֹמוֹתַי הָרְדוּפִים
,רוֹדְפִים אוֹתִי
,מִינֵי טִיפּוּסִים
,בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים
.בִּמְכוֹנִיּוֹת מְהִירוֹת
,וַאֲנִי
,קְצַר נְשִׁימָה
,כְּמוֹ אָז
,מֵחִישׁ צְעָדַי
,הָאִיטִּיִים תָּמִיד
,כְּדֵי לְהַסְפִּיק
,לְהַגִּיעַ
.לִפְנֵיהֶם

,בְּהַקִיצִי
,אֲנִי תּוֹהֶה
,מִי אַתֶּם
?וְעַל מָה תִרְדֶפוּנִי
,זִכְרוֹנוֹת מְתַעְתְּעִים
,חֲלוֹמוֹת מוּפְשָׁטִים
,שֶׁהַמְּצִיאוּת בָּהֶם
,רוֹמֶזֶת לִמְצִיאוּת אַחֶרֶת
,שֶׁנִּקְבְּרָה לִפְנֵי שָׁנִים
,עַל יְדֵי הַזִּכָּרוֹן הַמֵּגֵן
,מִפְּנֵי הַכְּאֵב
.הַהוּא

,יֵשׁ לוֹ לַתַּת מוּדָע
,תַּפְקִיד חָשׁוּב
.בַּהֲגָנַת הַמּוֹלָד
,אַךְ חָרִיצֵי הָאוֹר הַלָּלוּ
,הַפּוֹרְצִים
,בְּחֶשְׁכָת הַלַּיְלָה
,מַקְרִינִים
,חֶלְקֵי תְּמוּנוֹת
,שִׁבְרִי רְמָזִים
,לְמָה שֶׁהָיָה
,מִי שֶׁהָיָה
.אֲנִי

English Translation
June 28, 2025

Nature Love

Nature LoveLove is an egg,
Fertilized by a smile,
A meeting,
And a conversation.
It hatches with a hug,
Continues to grow and develop,
Through mutual attention,
Patience,
And care.
It spreads its wings and soars,
Carrying both over great distances,
Of maturity and growth,
Far beyond their individual reach.

Love is a tree,
Sprouts from a seed,
Planted together with care,
Dedication,
And hope.
It is feeble at first,
Susceptible to the elements,
Cross winds,
And inadequate locations.
But soon its roots strike deeper,
Grow and spread,
Its trunk thickens,
The canopy grows wider and taller,
Providing shelter and shade,
From rainstorms and hail,
Offering a clear distant view from its top,
Over the forest.

Love is a strength,
Mightier than envy, anger, and hate.
It is armor protecting from threats,
Of all natures,
Physical, mental, and spiritual.
It takes little to spark,
Yet provides endless powers,
For all who share it,
To find comfort and forte,
Console and care,
Inner light and inspiration,
Deep inside the soul.

Love is an opportunity,
To engage,
To trust,
To intimately know.
It diverges from person to person,
But has no limits in reach.
It is made of large, positive numbers,
Always adds, never subtracts.
It is ultimate food,
In abundance for all,
Both the nourished and hungry,
For the body and soul.
It sustains via touch,
And by distant connections,
Through one’s voice and their scribe,
To those in the relations.

Love today, love here, now,
In the moment and always,
In the heat of the night,
And in darkness of day.
Give it all that you can,
Be true, giving, and sharing,
It will raise you to heights,
Paramount to a human being.

 

May 15, 2025

הַשִּׂיחָה

הַשִּׂיחָה.הַבּוֹקֶר הֶחְלַטְתִּי לְהִתְקַשֵּׁר לְאַבָּא שֶׁלִּי
,הוּא נִמְצָא לְבַד בַּבַּיִת מֵאָז שֶׁאִמָּא נִפְטְרָה
,בִּתְחִילַּת הַשָּׁנָה
.וְרָצִיתִי לִשְׁאוֹל לִשְׁלוֹמוֹ
.הוּא עָנָה מִיָּד לַטֶּלֶפוֹן
,שׂוֹחַחְנוּ קְצָת וְהוּא סִיפֵּר שֶׁהַיְּלָדִים כְּבָר לֹא בָּאִים כֹּל כָּךְ לְבַקֵּר
.מִכֵּיווֹן וְהֵם עֲסוּקִים
.חָשַׁבְתִּי עַל זֶה לָרֶגַע וְהִסְתַּכַּלְתִּי סְבִיבִי בַּחֶדֶר
,הַכּוֹל נִרְאָה רָגִיל
,אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא
.הָיָה שׁוֹנֶה
,הַאִם זוֹ אֵיכוּת הַקַּו
,שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי
,אוֹ שֶׁזּוֹהִי אֵיזוֹ תּוֹכְנַת בִּינָה מְלָאכוּתִית
?שֶׁגּוֹרֶמֶת לַטֶּלֶפוֹן לְהָתֵל בִּי
,אוֹ אָז, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב
,וְחוֹשֵׁב
,נִזְכַּרְתִּי שֶׁאַבָּא נִפְטָר שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים
.מוּקְדָּם יוֹתֵר מֵאִימָּא
.כָּעֵת נִשְׁמָע קוֹלוֹ שׁוֹנֶה מְאֹד
,זֶה לְלֹא סָפֵק מַשֶּׁהוּ מְלָאכוּתִי
.הֶחְלַטְתִּי
,זֶה
.אוֹ שֶׁאֲנִי שׁוּב חוֹלֵם
,הִבַּטְתִּי בְּטֶלֶפוֹן
,הִסְתַּכַּלְתִּי שׁוּב סָבִיב
.וְאָז הִתְעוֹרַרְתִּי
,שָׁכַבְתִּי בְּשֶׁקֶט לְרֶגַע
.גּוֹמֶא אֵת שְׁאֵרִיּוֹת הַחֲווֹיָה
,נוּ, טוֹב
,נָשַׁמְתִּי עָמוֹק
,לִפְחוֹת כָּךְ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ מִידֵּי פַּעַם
,וְלָדַעַת
.שֶׁהוּא בְּסֵדֶר

English Translation
May 14, 2025

 

Writing

WritingA thought about a friend,
Who shared with me experience,
Resurgence of emotions,
Resulting from past pain.

A line from conversation,
I had a few days prior,
Revisiting a dream,
That woke me up at dawn.

Regrets of past encounters,
Confessions of bad choices,
Successes and sad failures,
Brave actions dipped in dread.

All those and more are fodder,
For poetry and stories,
Unlock the conscience fetters,
Set soul and spirit free.

 

April 27, 2025