,בִּצְעִירוּתִי
,הָיִיתִי רָץ קָדִימָה
,בְּאוֹפֶן תָּדִיר
,בְּמִרְדָּף עַצְמִי
,לְהֵחָפֵז, לְהַסְפִּיק, לַעֲשׂוֹת
.לְהַצְלִיחַ
,אוּלָם
,הַהַצְלָחוֹת הָאֲמִיתִּיּוֹת לֹא הוֹפִיעוּ
,עַד שֶׁלֹּא הִשְׂכַלְתִּי
,לְהָאֵט קִמְעָה
,לִמְדוֹד צְעָדַי
,לִלְמוֹד
,לְהִתְכּוֹנֵן
,בְּשִׁיקּוּל דַּעַת
,בִּרְווֹחַת נֶפֶשׁ
,כְּדֵי לִהְיוֹת מְסוּגָּל
,לְהָפִיק מֵעַצְמִי
,וּמִכִּשְׁרוֹנִי
,אֶת הַמֵּיטָב שֶׁנִּיתַּן לִדְלוֹת
.מֵהֶם
Maturity
In my youth,
I used to run ahead,
Often,
In pursuit of myself,
To hurry, to accomplish, to do.
To succeed.
But,
True successes did not come,
Until I learned,
To slow down a bit,
To measure my steps,
To study,
To prepare,
With reason,
With a peaceful soul,
So as to be able,
To extract from myself,
And from my talent,
The best that can possibly be drawn,
Of them.