?אֲבָל תַּגִּידִי, אֲנִי הִכְרַחְתִּי אוֹתָךְ לָבוֹא לַהוֹרִים שֶׁלִּי”
“!אַתְּ לֹא רוֹצֶה לָבוֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֶל תָּבוֹאִי
.דִינְג דִינְג. דִינְג
.הָאוֹטוֹבּוּס הַחַשְׁמַלִּי חוֹתֵר דַּרְכּוֹ אֶל תּוֹךְ הַצּוֹמֶת
,אַתָּה נוֹסֵעַ בְּאָדוֹם!” חוֹבֵט רוֹכֵב אוֹפַנַּיִים, חַשְׁמַלִּיּוֹת אַף הֵן”
.בְּדֶלֶת הָאוֹטוֹבּוּס
,הַכֹּל פְּקָק!” שׁוֹאֵג חוֹזֵר אֵלָיו הַנַּהָג, מוּפְרָע מִשִּׂיחָתוֹ”
.וּמוֹסִיף “כּוֹס רַבָּאק עַרְס בֶּן זוֹנָה” בְּרֶגֶשׁ
,אֲבָל תַּקְשִׁיבִי,” הוּא חוֹזֵר אֵלֶיהָ”
“,אֲנִי אֶקְנֶה אֶת הַמִּצְרָכִים וְאַתְּ תָּכִינִי”
,דִינְג דִינְג
“?אֲנִי בָּא אִיתָּךְ לַהוֹרִים שֶׁלָּךְ, נָכוֹן”
.עָבַרְנוּ אֶת הַצּוֹמֶת
,הָאוֹטוֹבּוּס מִזְדַּחֵל מִתְפַּתֵּל בִּנְתִיב הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית הַצַּר
.כְּמוֹ פִּיתוֹן עֲנָק בְּג’וּנְגֶּל עִירוֹנִי סַבוּךְ
,טִרְפֵי נוֹסְעִים חוֹבְקִים אֶת הַמּוֹשָׁבִים בְּבִיטְנוֹ
.מִתְעַכְּלִים אַט בְּמִיצֵי הַשִּׂיחָה
,לֹא נָכוֹן. אַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת זֶה סְתָם”
“,אַתְּ תָּמִיד הוֹלֶכֶת אֲלֵיהֶם
,דִינְג דִינְג דִינְג
.תַּחֲנָה
,הַדְּלָתוֹת נוֹפְחוֹת אֶת עַצְמָן בִּפְתִיחָה מְתוּזְמֶנֶת
“?יַא אַלְלָה שֶׁלָּךְ, אַתְּ שׁוֹמַעַת מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת”
,דִינְג דִינְג נְפִיחָה
.מִשְׁתַּלְּבִים בַּתְּנוּעָה
,עוֹד צוֹמֶת
.עוֹד תַּחֲנָה
,עַלְמָה מְתוּלְתֶּלֶת מֶמוֹלֶלֶת בְּשַׁעֲרָהּ בַּמּוֹשָׁב שֶׁמִּמּוּל הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית
,עֵינֶיהָ שְׁבוּיוֹת בְּצָג הַטֶּלֶפוֹן
,אֵינָהּ מוּדַעַת לַדְּרָמָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית הַמִּתְחוֹלֶלֶת בְּזֶה הָרֶגַע בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי
,דִינְג דִינְג דִינְג
.זְמַנֵּנוּ לָרֶדֶת
“.תּוֹדָה רַבָּה נָהַג, יוֹם טוֹב”
,הָיִיתִי שָׂמֵחַ לְהִשָּׁאֵר אִיתּוֹ עַד סוֹף הַקַּו
,כְּדֵי לְדַעַת
.שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר בַּבַּיִת
Number Five Line
“But tell me, did I force you to come to my parents?
You don’t want to come on Saturday night, don’t come!”
Ding ding. Ding.
The electric bus plows its way through the intersection.
“You’re driving through a red light!” bangs a cyclist, his is electric too,
On the bus’s door.
“Everything is a traffic jam!” The driver roars back at him, disturbed from his conversation,
And adds “Kos rabak ars son of a bitch” with emotion.
“But listen,” he returns to her,
“I’ll buy the ingredients and you’ll prepare,”
Ding ding,
“I come with you to your parents, right?”
We passed the intersection.
The bus crawls twists in the narrow public transport lane,
Like a giant python in a tangled urban jungle.
Passengers’ game clasp the seats in its stomach,
Digesting slowly the conversation juices.
“Not true. You’re just saying that,
You always go to them.”
Ding ding ding,
Station.
The doors puff themselves in an orchestrated opening,
“Ya Allah, do you hear what you’re saying?”
Ding ding puff,
Merging in traffic.
Another intersection,
Another stop.
A curly-haired maiden plays with her hair in the seat opposite the rear door,
Her eyes are captivated by the phone screen,
Unaware of the family drama unfolding at this very moment in the front seat.
Ding ding ding,
It’s time for us to get off.
“Thank you very much driver, have a good day.”
I would have loved to stay with him until the end of the line,
To know,
That everything is okay at home.
“,דִּירוֹת בְּתֵל אָבִיב הֵן כְּמוֹ גֶּבֶר שָׁוֶה”