,שִׁיכּוֹרָה וְלֹא מִיַּיִן
,הַבַּקְבּוּק בְּאַמְתַּחְתָּהּ
,מֶשָׁהֶקֶת מְסָרֶבֶת
.לְהַכִּיר בִּמְצִיאוּתָהּ
,עוֹד לוֹגֶמֶת מִתְעָרְפֶּלֶת
,בִּתְנוּעָה לְשִׁיטָתָהּ
,מִצְּפִירוֹת הִיא מִתְעַלֶּמֶת
.הִיא נַהֶגֶת בְּטוּחָה
,כְּלִי רִכְבָּהּ חֲבוּט כַּהוֹגֶן
,מִכָּל צַד רִצְפָּה וְגַג
,מוּל דּוֹרְשִׁים הִיא מִתְקוֹמֶמֶת
.מִי יְאַתְגֵּר בְּבַת עֵינָהּ
,אֵשֶׁת חַיּיֹל חֲכָמָה הִיא
,תַּדְהֵמָת כָּל סוֹבְבָה
,הַמַּרְאָה תָּמִיד זוֹהֶרֶת
.אַתְּ הֲכִי הֲכִי יָפָה
,רַחֲשֵׁי לֵב זוּלָתָהּ הֵם
,נִשְׂגָּבִים מְבִּינָתָּה
,סְבִיבָתָהּ תַּדִּיר סוֹרֶקֶת
.אַךְ רוֹאָה הִיא רַק עָצְמָה
,לוֹ הָיְיתָה הִיא אַךְ לוֹמֶדֶת
,לְהַקְשִׁיב לְרַחַשׁ כְּבִישׁ
,לְהַבִּיט לְצַד הַדֶּרֶךְ
.לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ
,לֹא אַחַת וּפַעֲמַיִים
,הִתְנָגְשָׁה בִּתְאוּנָה
,אַשְׁמָתָם הִיא, חִישׁ הִכְרִיזָה
.וְלָגְמָה מִבַּקְבּוּקָהּ
,סוֹף הַדֶּרֶךְ, מַחֲנַיִים
,כְּלִי הָרֶכֶב לְגְרִיטָה
,מוֹרַשְׁתָּהּ מָדוֹן וְצַעַר
.מַצֵּבְתָה כֵּהָה שְׁחוֹרָה
Narcissus
Drunk and not from wine,
The bottle in her bag,
Hiccups, refuses,
To acknowledge her reality.
Still sipping, confused,
In motion in her way,
The horn blows she ignores,
She is a safe driver.
Her vehicle is badly beaten,
From every side floor and top,
Against critiques she rises,
Who shall challenge her preciousness.
She is a woman of wisdom,
The wonder of all who surround her,
The mirror always shines,
You are the most beautiful.
The next person’s concerns are,
Beyond her understanding,
Her surroundings she constantly scans,
But she only sees herself.
If only she had learned,
To listen to the whisper of the road,
To look to the roadside,
To understand and feel.
Not once or twice,
She caused an accident,
It’s their fault, she quickly declared,
And took a sip from her bottle.
The end of the road, rest,
The vehicle to be scrapped,
Her legacy strife and sorrow,
Her gravestone is dark black.